תולדות אביעזר

אביעזר
אביעזר הוא מושב ישראלי בחבל עדולם, הממוקם כ-9 ק"מ מדרום מערב לבית שמש, שוכן בשיפולי הרי יהודה וצופה אל נוף עמק האלה והרי גוש עציון. המושב משתייך לארגון הפועל המזרחי אך כיום אוכלוסייתו מעורבת והטרוגנית.
המושב הוקם באפריל 1958 (8/4/1958) בידי עולים מאיראן. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי בית נטיף, שננטש במהלך מלחמת העצמאות. אדמות הכפר הוכרזו נכסי נפקדים והוקמו עליהם יישובים יהודיים. בגלל העדר מים עזבו התושבים ובמקומם הובאו למקום עולים מקוצ'ין‏^[1], ששהו בתחילה במושב עלמה אך לא הסתגלו לתנאי הקור ששררו שם בחורף. הם הביאו למקום את תרבותם ומנהגיהם המיוחדים. כביש הגישה למקום היה רעוע ולעיתים, בימות הגשמים, נותק המושב מהעולם החיצון בעת שנחל האלה היה עולה על גדותיו ומציף את הדרכים. כותב מנחם סדינסקי בעיתון מעריב של אז (21-6-1960):
 
"דרך אחת מובילה אל שני הכפרים...שביל רחב מלא מהמורות ושקערוריות ולאחר שאתה נוסע בו קילומטר אחד הנך חש ממש במעיך..."
 
אריה אבנרי, כתב דבר, שמסייר במקום באפריל 72 מספר על הבתים שהוקצו למתיישבים:
 
"כל מתיישב (בלי הבדל של גודל המשפחה) קיבל בית בנוי בטון: 45 מ"ר, ללא רצפה של רצפות, אלא של משטח בטון. בית השימוש במבנה בטונדה בחוץ והמים הזורמים בכיור באו מצינור עילי כשהם רותחים בקיץ וקרים כקרח בחורף". 
 
בעת תכנון המקום הוא נקרא "עדולם 9". המושב נקרא אביעזר, על שמו של אביעזר זיגמונד גסטטנר, נשיא קק"ל בבריטניה וציוני נלהב.
תעסוקת המתיישבים הייתה דלה: עבודות דחק, ייעור, סלילת כבישים, הכשרת קרקע במסגרת הקרן הקיימת ישראל. בהיותו יישוב ספר סבל היישוב מגניבות עדרי צאן וגניבות רכוש. סיפר דוד תפארת מזכיר ועד היישוב לכתב מעריב מנחם סדינסקי:
 
"הבטיחו לנו שתילי טבק, הכשרנו את הקרקע  וחיכינו לשתילים, אני קיבלתי ארבעה ארגזי שתילים שהובאו מהגליל, אך כשפתחתי אותם היו השתילים בשלושה ארגזים מתים...ושתילי הארגז הנותר נבלו לאחר שנשתלו בגלל היעדר גשמים וחוסר מים להשקיה" 
 
התמונה משתנה במהלך שנות השישים, כתב דבר בשם שפי גבאי מגיע למקום בחודש אוקטובר 1965 ומוסר:
 
"מתיישבי עלמה הנמצאים באביעזר בנו להם משק נאה ומתבסס... הם מתפרנסים מגידול ירקות, ממטעים ולולים".
 
כשהוא מראיין את בני הנוער, מתבררת תמונה אחרת:
 
"קבוצת נערים סיפרה לכתב: פרנסה יש, אנחנו רוצים לבנות את ביתנו כאן. אבל אין אצלנו חיי תרבות, אין לנו איפה ללכת. כל בני הנוער מתבטלים בערבים- לא סרט ולא הצגה. כאשר אין מה לעשות, אנחנו מתחתנים בגיל צעיר..."
 
בין השנים 1992 - 1995, בסיוע משפחת גסטטנר, בוצע במושב פרוייקט שיכון ייחודי למושבים במדינה. הוא נועד לשכן עולים בעיקר מחבר המדינות בעלי תארים אקדמיים ומקצועות חופשיים. הבתים שנבנו היו בתים תעשייתיים בני שלושה חדרים, עם גג רעפים. כך הוקמה שכונה חדשה הנמצאת בכניסה למושב.
ב-20 למרץ 2002 בעיצומה של האינתיפאדה השנייה אירעה חדירת מחבלים ליישוב, החדירה התרחשה בשעות הערב, במהלכה נפצעו שני שוטרי מג"ב, המחבלים נכנסו למושב, ירו לעבר בתים בכניסה אליו ויידו רימון, איש לא נפגע אך נגרם נזק למספר בתים וכלי רכב
למקום חשו שתי יחידות של מג"ב. אש נורתה לעבר השוטרים, והם הגיבו בירי. שניים מהם נפצעו קל. עדיין לא ברור אם המחבלים נורו למוות מאש שוטרי מג"ב או מירי של כוחות אחרים שהגיעו למקום. הסריקות באזור נמשכו עד לשעות הלילה המאוחרות והאזור נסגר לתנועה. במהלך האירוע נקראו תושבי המושב ותושבי מושבים סמוכים להישאר בבתיהם, בסופו של האירוע נהרגו שני המחבלים..
.
בשנים האחרונות התבצעה הרחבה חדשה בעיבורי המושב, הרחבה שתזרים למקום כשבעים משפחות חדשות.
לפי נתוני מפקד האוכלוסין משנת 2008, אחוז האקדמאים ביישוב הוא מן הגבוהים ביישובי מטה יהודה כ-42.9 אחוזים.
את הרחוב הראשי של המושב מעטרת שדרה מרשימה של עצי אורן. בתחום המושב יש שרידים של בארות וגתות שמן מן התקופה הביזנטית וכן עצי אלון ואלה עתיקי יומין. בעונת החורף יש פריחה מרהיבה של פרחי בר אשר צובעים את הגבעות והעמק סביב.