מידע על המושבה ההיסטורית הר-טוב והקשר שלה לאזור התעשייה הנוכחי

במחצית השנייה של המאה ה-19 נקלעו תושבי הכפר הערבי ערטוף לחובות כספיים לשלטון העות'מאני ונדרשו לפרוע את חובותיהם. בצר להם פנו אנשי הכפר לסגן הקונסול הספרדי בירושלים אלכסנדר אספניולו, שניאות לרכוש מהם את הקרקע. אספניולו בנה במקום בית אבן מוקף חומה. במשך שש שנים הייתה הקרקע ברשותו, אבל כשעמד לשוב למולדתו הציע לאנשי הכפר לרכוש מחדש את אדמותיהם. הללו סירבו להצעה כיוון שלא היה בידיהם די כסף עבור הרכישה.

בשנת 1882 הגיע סוחר קרקעות יהודי ירושלמי- יצחק יעקב סופר ורכש את האדמות מתוך כוונה למכור אותן ליהודים שיבואו להתגורר במקום, אולם הדבר לא עלה בידו והעסקה התבטלה.
שנה מאוחר יותר, התארגן המיסיון האנגליקני בירושלים, ובעזרתו של המומר מוזס פרידלנדר קנו את שטחי ערטוף תחת עמותה שהקימו בשם הניטרלי "אגודת הסיוע לפליטים יהודים". אנשי המיסיון הזמינו יהודים לבוא ולהתגורר בהר-טוב מתוך מטרה ברורה- לקרב את היהודים לנצרות ולשכנעם להמיר את דתם בהמשך.

ביישוב היהודי קמה סערה גדולה והחלה התנגדות נמרצת לפעילות המסיונרית במושבה. מאמרים נכתבו בעיתונות העברית בגנות המושבה שכונתה "מושבת המסיתים". בסופו של דבר, נראה שהתנאים הפיזיים הקשים והיחס של נציגי המיסיון, לצד ההתנגדות שקמה ביישוב היהודי הישן, גרמו בהדרגה להתפרקות היישוב, והתושבים נטשו אותו בזה אחר זה.
בשנת 1893 הציע המיסיון את המקום למכירה.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות לציון. בראשית 1895 הגיעו לארץ עולים מבולגריה "חובבי ציון"שהקימו אגודת מתיישבים שנקראה "אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל", שכללה כ-50 משפחות מערים שונות בבולגריה שהתאחדו להקמת מושבה בארץ ישראל.
הללו תרו אחר קרקע מתאימה, ולבסוף בחרו באדמות ערטוף שהשתייכו למיסיון האנגלי בירושלים.

ביום רביעי, א' בטבת תרנ"ו (18.12.1895), נר שביעי של חנוכה, דרכו משפחות המתיישבים לראשונה על אדמת המושבה. מאז תאריך זה מצוין כיום שבו נוסדה המושבה "הר-טוב" (תחת שם הזהה בצלילו לשם הקודם- ערטוף).

המושבה נוסדה כאחת מ-28 המושבות שנוסדו בשנות העלייה הראשונה (1904-1881). בנוסף לה נבנו זיכרון יעקב, ראש פינה, יסוד המעלה, עקרון ,מזכרת-בתיה גדרה , פתח תקווה, חדרה, רחובות, והמושבות - בת שלמה, באר טוביה, מטולה ועוד.

ב-24/08/1929 (מאורעות תרפ"ט) הותקפה המושבה בידי תושבי הכפר דיר אבאן הסמוך (כיום- מושב מחסיה), והתושבים נאלצו לנטוש את המושבה.

לאחר כשנה התושבים שבו לביתם, מתעקשים להיאחז באדמת הרטוב. הבתים שוקמו והמושבה שבה להתפתח מחדש.

במהלך מלחמת העצמאות,בליל ה-16 במאי 1948, לאחר נפילת גוש עציון, קיבלו תושבי המושבה הוראה מהפיקוד בתל אביב להתפנות.

כחמישה חודשים לאחר מכן (אוקטובר 1948) הרטוב החרבה שוחררה בידי צה"ל במבצע ההר.
לאחר המלחמה מספר צעירים עוד ניסו לחזור להרטוב, אך כיוון שלא קיבלו סיוע מהמדינה והתמודדו עם גניבות ואתגרים רבים, הם נאלצו בלית ברירה לעזוב סופית את המושבה.

בשנת 1950 הוקם המושב נחם על אדמות הר-טוב. על חלק משרידי המושבה נמצאים משרדי מ.א. מטה יהודה, בי"ס ממלכתי אבן העזר, וישיבה תורנית אמי"ת נחשון.

על שטח נוסף שהיה בבעלות המושבה ואף שימש בעבר את אנשי המושבה כאזור תעשייה ("הר-טוב התחתונה") הוקם לימים אזור התעשייה הרטוב.

אזור התעשייה ההיסטורי של המושבה הרטוב  ("הרטוב התחתונה") –

מערבית לכביש 38 (מבית שמש לשער הגיא), בין עצי אקליפטוס ובסמוך לנחל כיסלון, מצויה "הר-טוב התחתונה", ומיקומו של אזור התעשייה ההיסטורי הר-טוב.

בתחילת המאה העשרים הוקמו פה מפעלי תעשייה זעירה – מפעלי סיד, טחנת קמח, בית בד, מגרסת חצץ, ומתקן להפקת שמן הזעתר לשימושי הרפואה ותעשיית הבשמים. חלק מצמחי האזוב בהם השתמשו גדלו בר בהרים, ואילו חלק הובאו למקום מכל רחבי הארץ על-ידי קו הרכבת לירושלים.

הימצאות אזור התעשייה בסמוך לנחל כיסלון אפשרה הקמתה של טחנת קמח ע"י משפחת לוי.

במאורעות תרפ"ט נפגע קשות אזור התעשייה. ובהמשך נהרס סופית במלחמת העצמאות.

בינואר 1948 עברה בשטח אזור התעשייה מחלקת הל"ה, בדרכה לעזרת גוש עציון הנצור, ובליל ה- 16 למאי 1948 עברה כאן שיירת מפוני הר-טוב, שצעדו רגלית בין הכפרים הערבים עד לכפר אוריה.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הקימה במקום חניון למבקרים בשיתוף עם המועצה האזורית מטה יהודה וקק"ל.

היום ניתן לראות במקום את דוד הקיטור ששימש לתעשיית השמן האתרי (שמן זעתר)

עוד ניתן להבחין בשרידי בתי מגורים ובשרידי מקווה טהרה.

בצל העצים הקימה הקרן הקיימת חניון והציבה שילוט ושולחנות עץ.

ממזרח, לרגלי הגבעה ניתן לראות מבנה בנוי אבני גזית, זהו אחד מארבעה כבשני סיד שהוקמו בהר-טוב, ואחד מבין שלושת כבשני הסיד שהשתמר כמעט בשלמותו. את הסיד נהגו לשלוח ברכבת לתל אביב הנבנית.